מדינת ישראל נ' יוניליוור בסטפודס ישראל בע"מ ואח'

החלטה

1.הנאשמים הואשמו בעבירות של הזרמת שפכים לים בניגוד לתנאי היתר הזרמה כדין- עבירות לפי סעיפים 6(א)(1), 6(ג), 6(ה) ו- 6א' לחוק מניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים, תשמ"ח – 1988 והשלכת פסולת לרשות הרבים- עבירות לפי סעיפים 2, 13(א)(1) ו-15 לחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד- 1984.

2.בתאריך 14.4.2010 הסתיימה פרשת התביעה.

מיד לאחר הכרזת התובע לפיה אין בכוונתו להביא עדים נוספים טען ב"כ הנאשמים כי לזכות את הנאשמים בשל העדר הוכחה לכאורה, בהתאם לסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982.

3.לטענת ב"כ הנאשמים המאשימה לא הוכיחה כי הנאשמים חרגו מהיתר ההזרמה ת/11 שניתן להם, היתר אשר התיר לנאשמת 1 להזרים שפכים בהרכב מסוים לים.

בפני בית המשפט לא הובא אפילו בדל ראיה שעניינו כמות או ריכוז של החומר שהוזרם לכאורה והמאשימה מבקשת לקבוע כי מה שנטען שנמצא- אותם כדורי שומן מוקשים, הנם בוצה האסורה בהזרמה מכוח סעיף 10 א' להיתר ת/11.

בהתבסס על עדותו של עד התביעה ד"ר מליסטר, הרי אם ריכוזם או כמותם של כדורי השומן הוא מעל ריכוז או כמות מסוימים- לבוצה ייחשב הוא ואז הם אסורים, אך אם לא הגיעו עד כדי כך, הרי הם מוצקים מרחפים שמותר להזרימם.

בפועל, כאמור, לא הובאה כל ראיה איזו כמות ואיזה ריכוז היוו כדורי השומן הללו מכלל הנוזל.

4.על פי טבלה מס' 2 המהווה חלק בלתי נפרד מההיתר, מותר למפעל להזרים 100 ק"ג מוצקים ביום ו-25 ק"ג של שומן ושמן ליום.

לא הוכח אף לכאורה ,כי הנאשמים חרגו מכמות זו.

5.כן טען הסנגור כי לא ניתן להרשיע את הנאשמים בעבירות על חוק שמירת הנקיון באשר ממילא כל הזרמת שפכים המוגדרים כסוג של פסולת לים, לפי היתר, היא הזרמת פסולת לים שהוא רשות הרבים.

מכאן, שבפועל, מי שמזרים לפי היתרי הזרמה, עובר בכל יום ובכל רגע על חוק שמירת הנקיון, ותוצאה זו היא אבסורדית שכן, במקרה כזה ההיתר הופך לנייר חסר ערך ולא ניתן לומר כי אם גורם מבצע בדיוק את מה שמותר לו בהיתר, הוא עובר עבירה על חוק אחר.

6.הסנגור טען עוד כי ביחס לאירועים הנקובים בכתב האישום- 22.7.2007, 18.8.2007 – 20.8.2007 אין ראיות כי במועדים אלה היה איזה שהוא זיהום, יהא מקורו אשר יהא. לא הובאו ראיות לעניין המועדים הנ"ל ולאחר שבית המשפט קבע כי ת/15 ו-ת/16 אינם קבילים כראיה לאמיתות האמור בהם, התוצאות המפורטות בהן אינן קבילות ובלא חוות הדעת אין שום ראיה בין החומרים שנדרגו למפעל.

7.ב"כ המאשימה ביקש לקבוע כי הוכחה האשמה לכאורה, שכן גם אם בסופו של יום לא יורשעו הנאשמים בכל מה שיוחס להם ביחס לכל המועדים, העבירות והחיקוקים נשוא כתב האישום, הרי הובאו ראיות כי במועדים הנקובים בכתב האישום, נפלטה פסולת מהמפעל.

8.אשר למועד של ה- 22.7.2007 הצביע ב"כ המאשימה על ראיות לכאורה ובהן הודעת הנאשם 2, ת/2, אשר אישר שהיה אירוע ובעקבותיו בוצע תחקיר וכך גם בת/1, על כן לטענת ב"כ המאשימה עמדה המאשימה בנטל והוכיחה שיש ראיות לכאורה לכך שהייתה תקלה, בין אם תקלה טכנית ובין אם מעשה או מחדל של גורם אנושי.

לעניין המועד של ה- 18.8.2007 הפנה ב"כ המאשימה ל-ת/3 ולעדותו של עד התביעה גד כהן. כן הפנה ב"כ המאשימה לת/15 ועל הממצאים המפורטים בה לעניין רמת השמנים והשומנים הגבוהה שנמצאה.

לגבי המועד של ה- 20.8.2007 הפנה ב"כ המאשימה לת/5- דוח הסיור – ולתמונות שצולמו ת/12 המצביעים על המצאות הממצאים בתוך המפעל ומחוצה לו וכן לדגימות שנלקחו ואשר הצביעו על כך שמקור גושי השומנים שנמצאו הינו בסבירות גבוהה במפעלה של הנאשמת, על פי חוות הדעת של המומחה ב- ת/13.

9.לטענת ב"כ המאשימה לפחות בשלב זה יש לחייב את הנאשמים להשיב לעבירות שיוחסו להם שכן לכאורה , עמדה המאשימה בנטל המוטל עליה עד כה.

10.גם אם לא נטען ולא הוכח שהשפכים שהוזרמו והפסולת שיצאה חורגים בערכים המספריים מבחינת ריכוז או כמות מההיתר שניתן , הרי העובדה שיש היתר להזרים שפכים שיכולים לכלול אחוז מסוים של שמנים/מוצקים אינה אומרת שהנאשמים יכולים להפריד את הנוזלים מהמוצקים ולהשליך את המוצקים, גם עם הכמות הכוללת שלהם, במידה ותמהל בכמות הקולחין המותרת להזרמה.

11.לטענת ב"כ המאשימה אין ספק כי החומרים והגושים שנמצאו לאורך החוף מהווים פסולת בהתאם להגדרה הרחבה בסעיף 1 לחוק שמירת הנקיון, ובהתבסס על הראיות שהובאו- התמונות, הדגימות, דוחות הסיור והתלונות.